<h1>תניא רבתי סימן ע"ט</h1>
<h2>דף לו:</h2>
תניא (ויקרא ט"ז) וכפר בעדו, בכפרת דברים הכתוב מדבר. אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים. נאמר כאן כפרה. ונאמר להלן כפרה. מה להלן כפרת דברים. אף כאן כפרת דברים. ת"ר כיצד מתודה. אומר עויתי פשעתי וחטאתי. וכן בשעיר המשתלח אומר (שם) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. וכן במשה רבינו ע"ה הוא אומר (שמות ל"ד) נושא עון ופשע וחטאה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי. וכן בדוד המע"ה הוא אומר (תהלים ק"ו) חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו. אמר רבה ברבי שמואל [אמר רב] הלכתא כדברי חכמים. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל פסק רבינו האלפסי הלכה כדברי חכמים. ומסתברא כרבי מאיר. דההוא דנחית קמיה דרבא ועבד כר' מאיר אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר. אמר ליה כר' מאיר סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא. דהיינו נושא עון ופשע וחטאה. ומדלא אהדר רבא ש"מ דהלכתא כוותיה דר' מאיר. וכן מצאתי בשם רבינו אב"ן גיאת ז"ל. תנו רבנן מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה. אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם אכילה ושתיה שמא תטרף דעתו עליו. ואע"פ שהתודה קודם אכילה ושתיה. מתודה אחר שאכל ושתה. שמא יארע לו דבר קלקול בסעודה. אבל בהלכות תשובה של הרמב"ם ז"ל גריס. יתודה קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה ונמצא מת בלא וידוי. והוא פירוש לשמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה. והוא הפך של גירסא שכתבנו. וכן נראה. לפיכך מקדימין ומתפללין תפלת המנחה קודם שעת אכילה. ומתפללין כשאר הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. ואחר המברך את עמו ישראל בשלום. קודם שיפסע שלש פסיעות אומר אלהינו ואלהי אבותינו תבוא וכו'. מה נאמר לפניך וכו'. על חטא שחטאנו לפניך וכו'. על חטאים וכו'. כסדר הכתוב בסדורים. יהיו לרצון. ועושה שלום. והחזן כמו כן כשמסדיר התפלה אומר כך לאחר שמונה עשרה. וכן מנהגנו. מה שאין כן ביוהכ"פ. שהחזן אומר באמצע התפלה. ואומרין אבינו מלכנו ואין נופלין על פניהן במנחה. ואע"פ שהתודה ערבית. יתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה.
<h2>דף פה:</h2>
יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל. ליחיד ולצבור. והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייב כל אדם לעשות תשובה. ולנער כפיו מחטאיו. ולהתודות עליהן לפני הקב"ה, שנאמר (במדבר ה') איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' וגו'. וכתיב והתודו את חטאתם אשר עשו, זה וידוי דברים. כיצד מתודה. אומר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך. דאמרינן וצריך לפרוט את החטא. שנאמר (שמות ל"ב) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב. ואומר הרי נחמתי ובושתי ממעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקר הוידוי. וכל המאריך להתודות בענין זה הרי זה משובח. וכל בעלי חטאות ואשמות שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן. אינו מתכפר להם בקרבנן עד שיעשו תשובה. ויתודו וידוי דברים שנאמר (ויקרא ה') והתודה אשר חטא עליה. וכן כל מחויבי מיתות ב"ד ומחויבי מלקות. וכל החובל בחברו. והמזיק ממונו. אינו מתכפר להן במיתתן. או בלקייתן. או בתשלום מה שהוא חייב לחברו. עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם. שנאמר מכל חטאות האדם. שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל. שנאמר (שם ט"ז) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל. שעיר המשתלח מכפר על כל עונות שבתורה. הקלות והחמורות בין שעבר בזדון. בין שעבר בשגגה. בין שהודע לו. בין שלא הודע לו. הכל מתכפר בשעיר המשתלח. והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. ובזמן הזה אין לנו אלא תשובה.
התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו אם היה רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה. אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר (יחזקאל ל"ג) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים. שנאמר (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם. אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל. ועצמו של יוהכ"פ מכפר. יש עבירות שהן מתכפרין לשעתן. ויש עבירות שאין מתכפרין לשעתן. אלא לאחר זמן. כיצד עבר אדם על מצות עשה. שאין בה כרת ועשה תשובה. אינו זז משם עד שמוחלין לו. ובאלו נאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין, ועשה תשובה. תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין. ועשה תשובה. תשובה ויום הכפורים תולין. ויסורין הבאים עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם לא יתכפר לו עד שיבואו עליו יסורין. ובאלו נאמר (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם. בד"א בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם. אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים. והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין. אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. ותשובה ויום הכפורים ויסורין. שלשתן תולין ומיתה מכפרת. בספר המדע. בהלכות תשובה [פ"ב] איזו היא תשובה גמורה. כגון שבא על אשת איש ולאחר זמן נתיחד עמה. ועודנו באהבתה, ופירש מן העבירה ולא עשאה. לא מיראת אדם ולא מחלישות גוף ולא מכשלון כח. אלא מפני התשובה. זהו בעל תשובה גמורה. וכן כל כיוצא בזה. מה היא תשובה. שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד. כמו שנאמר (ישעיה נ"ה) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. ואז ישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ויתנחם על העבירה שעשה כמו שנאמר (ירמיה ל"א) כי אחרי שובי נחמתי. וצריך להתודות בשפתיו. ולומר הענינים אשר עשה. וכתב הרמב"ם ז"ל, מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים. ועושה צדקה כפי כחו. ומתרחק מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו. שיאמר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים. ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון. מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח. ועבירות שבין אדם לחבירו צריך להתודות מהם ברבים. שנאמר (משלי כ"ח) מכסה פשעיו לא יצליח. ואם לא עשה כן אין תשובתו גמורה. אבל עבירות שבין אדם למקום אין צריך לפרסם עצמו. אלא להתודות מהם לפני המקום. שנאמר (תהלים ל"ב) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אין התשובה ויום הכפורים מכפרין אלא על העבירות שבין אדם למקום. אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו. והמקללו, או שחייב לו ממון. וכיוצא באלו. אין התשובה ויום הכפורים מכפרין. עד שירצה את חבירו וימחול לו. לא רצה למחול לו. מביא לו שורה של עשרה בני אדם מריעיו. ופוגעין בו ומבקשין ממנו שימחול לו. לא נתרצה להם מביא שניה. ושלישית. לא נתרצה עדיין. מניחו והולך לו. וזה שלא מחל הוא החוטא. ואם היה הנעלב הזה רבו. הולך ובא אצלו אפילו מאה פעמים עד שימחול לו. החוטא לחבירו ומת חברו קודם שביקש מחילה הימנו. מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר בפניהם חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו, אם חבל בו. ואם לא חבל בו ובזהו בדברים או עשה לו דבר אחר. יאמר לפניהם מה שעשה לו. ואם היה חייב לו ממון יחזירנו ליורשיו. לא היה יודע לו יורש. מניחו בבית דין ויתודה. וקצת מעניני תשובה כתבתי למעלה בהלכות ראש השנה בענין תשובה.
<h2>דף פז:</h2>
תניא (ויקרא ט"ז) וכפר בעדו, בכפרת דברים הכתוב מדבר. אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים. נאמר כאן כפרה. ונאמר להלן כפרה. מה להלן כפרת דברים. אף כאן כפרת דברים. ת"ר כיצד מתודה. אומר עויתי פשעתי וחטאתי. וכן בשעיר המשתלח אומר (שם) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. וכן במשה רבינו ע"ה הוא אומר (שמות ל"ד) נושא עון ופשע וחטאה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי. וכן בדוד המע"ה הוא אומר (תהלים ק"ו) חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו. אמר רבה ברבי שמואל [אמר רב] הלכתא כדברי חכמים. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל פסק רבינו האלפסי הלכה כדברי חכמים. ומסתברא כרבי מאיר. דההוא דנחית קמיה דרבא ועבד כר' מאיר אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר. אמר ליה כר' מאיר סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא. דהיינו נושא עון ופשע וחטאה. ומדלא אהדר רבא ש"מ דהלכתא כוותיה דר' מאיר. וכן מצאתי בשם רבינו אב"ן גיאת ז"ל. תנו רבנן מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה. אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם אכילה ושתיה שמא תטרף דעתו עליו. ואע"פ שהתודה קודם אכילה ושתיה. מתודה אחר שאכל ושתה. שמא יארע לו דבר קלקול בסעודה. אבל בהלכות תשובה של הרמב"ם ז"ל גריס. יתודה קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה ונמצא מת בלא וידוי. והוא פירוש לשמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה. והוא הפך של גירסא שכתבנו. וכן נראה. לפיכך מקדימין ומתפללין תפלת המנחה קודם שעת אכילה. ומתפללין כשאר הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. ואחר המברך את עמו ישראל בשלום. קודם שיפסע שלש פסיעות אומר אלהינו ואלהי אבותינו תבוא וכו'. מה נאמר לפניך וכו'. על חטא שחטאנו לפניך וכו'. על חטאים וכו'. כסדר הכתוב בסדורים. יהיו לרצון. ועושה שלום. והחזן כמו כן כשמסדיר התפלה אומר כך לאחר שמונה עשרה. וכן מנהגנו. מה שאין כן ביוהכ"פ. שהחזן אומר באמצע התפלה. ואומרין אבינו מלכנו ואין נופלין על פניהן במנחה. ואע"פ שהתודה ערבית. יתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה.
